ארונות מטבח: גבהים, עומקים ופתרונות פנים

הסטנדרט המקובל בישראל: ארון תחתון בעומק כ-60 ס"מ, משטח עבודה בגובה כ-90 ס"מ מהרצפה, ארון עליון בעומק 30-35 ס"מ, ומרווח של 45-60 ס"מ בין המשטח לתחתית העליונים. משם מתחילות ההתאמות האישיות.

המספרים האלה הם ברירת מחדל של תעשייה, לא חוק טבע. הם נבנו סביב אדם בגובה 165-175 ס"מ. מי שגבוה או נמוך משמעותית מזה יעבוד כל יום בגובה לא נכון, וזה מרגיש בגב אחרי חצי שעה של חיתוך.

שווה לדעת איך גובה 90 ס"מ מורכב: סוקל בגובה 10-15 ס"מ, גוף ארון בגובה 70-72 ס"מ ומשטח בעובי 2-4 ס"מ. שינוי גובה נעשה כמעט תמיד דרך הסוקל, וזו הדרך הזולה ביותר להתאים מטבח לגובה המשתמש.

טבלת מידות בסיס

גובה משטח: מתי לסטות מ-90

הכלל המעשי הוא גובה מרפק פחות 10-15 ס"מ. עומדים זקוף, מכופפים מרפק ב-90 מעלות, מודדים מהרצפה לתחתית המרפק ומורידים 10-15 ס"מ. מי שאורך גופו 185 ס"מ יקבל בדרך כלל 95-100 ס"מ, ומי שגובהו 155 ס"מ יקבל 82-86 ס"מ.

בבית שבו שני אנשים בהפרש גובה גדול, אפשר לפצל: אזור הכיור והכיריים בגובה אחיד, ומקטע אחד של 90-120 ס"מ בגובה שונה ב-5-8 ס"מ. משטח מפוצל מייקר את השיש ומוסיף חיבור, ולכן זו החלטה שמקבלים ביודעין.

יש שני מקומות שבהם הגובה חשוב אחרת. אזור הכיור נוח כשהוא גבוה ב-5 ס"מ מהמשטח הרגיל, כי שוחים לתוך הכיור בזמן שטיפה. אזור לישה ובצק נוח כשהוא נמוך ב-10-15 ס"מ, כי מפעילים כוח מלמעלה. במטבח ביתי רגיל לא מפצלים לשלושה גבהים, אבל שווה לדעת למה הכיור מרגיש נמוך.

עוד שיקול הוא המכשירים. משטח בגובה 95 ס"מ ומעלה מחייב לבדוק שנישת המדיח עדיין בגובה תקין, וששאר המכשירים הבנויים נכנסים בלי לרחף מעל הסוקל.

עומקים ומרווחים

עומק 60 ס"מ בתחתונים אינו מקרי: הוא נגזר מעומק המכשירים הבנויים. תנור, מדיח וכיריים בנויים סביב גוף של 55-57 ס"מ, ולכן ארון רדוד יותר לא יקבל אותם.

בעליונים, 30-35 ס"מ הם פשרה בין נפח אחסון לבין המקום לראש. ארון עליון בעומק 40 ס"מ נראה טוב בשרטוט וחובט בראש בפועל, במיוחד כשעומדים קרוב למשטח כדי לחתוך.

המרווח בין המשטח לעליונים הוא ההחלטה שהכי קל לטעות בה. 45 ס"מ נותנים אחסון מקסימלי אבל מקשים על שימוש בקומקום גבוה או במיקסר עומד. 60 ס"מ נוחים לעבודה אבל גוזלים נפח אחסון. 50-55 ס"מ הם הפשרה שרוב המטבחים נוחתים עליה.

פתרונות פנים: מגירות, מסילות ופינות

ההבדל בין ארון שמשתמשים בו לארון שמפחדים ממנו הוא הפנים שלו. אלה הפתרונות שחוזרים:

• מגירות במקום דלתות בתחתונים. מגירה שולפת את התכולה החוצה במקום להכריח להתכופף פנימה. שלוש מגירות בארון 60 ס"מ הן התצורה הנפוצה.
• מגירה פנימית בתוך מגירה עמוקה. מנצלת גובה מת מעל סירים.
• ארון נשלף צר (קרגו) ברוחב 15-30 ס"מ. פתרון טוב לרווח שנשאר בקצה שורה, לשמנים ותבלינים.
• פתרון פינה: מדף מסתובב, סל נשלף בצורת אות או מגירות פינתיות. בלי אחד מאלה, כ-30 ס"מ עומק בפינה הופכים לשטח מת.
• מחיצות למגירת סכו"ם וקרשים, שמונעות מהמגירה להפוך לערימה.
• פח נשלף כפול בארון 40-60 ס"מ, קרוב לכיור.

שני פרטים טכניים שכדאי לברר מול הספק: מסילות בפתיחה מלאה לעומת פתיחה חלקית, וסגירה שקטה. מסילה בפתיחה חלקית משאירה כ-20 אחוז מהמגירה בתוך הארון, ובדיוק שם נעלמים דברים.

חזיתות, צירים ורוחב הארון

הרוחבים המיוצרים הם קפיצות של 5-10 ס"מ, ולכן כמעט תמיד נשאר שארית באורך השורה. את השארית פותרים באחת משלוש דרכים: ארון נשלף צר, פנל מילוי או הרחבת ארון אחד. הפתרון הגרוע הוא לדחוס הכול ולוותר על מרווח פתיחה ליד הקיר.

ארון פינתי ודלת שנפתחת לכיוון קיר צריכים מרווח של 3-5 ס"מ מהקיר, אחרת הידית או הדלת יתנגשו. מטבח בלי ידיות עם פתיחת לחיצה חוסך את המרווח הזה אבל דורש רווח קבוע בין החזיתות.

חומרי החזית משפיעים על משקל ועל התנהגות לאורך זמן. חזית מלמין קלה ויציבה, חזית בגימור צבע רגישה יותר למכות בקצוות, וחזית עץ מלא נעה מעט עם הלחות בחדר. בכל המקרים, מטבח הוא חדר רטוב באופן חלקי, ולכן קצוות חשופים באזור הכיור והמדיח הם המקום שבו נזק מתחיל.

נקודה אחרונה היא כיוון פתיחה. דלת שנפתחת לצד הלא נכון גורמת לעקוף אותה בכל שימוש. הכלל הפשוט הוא שהדלת נפתחת אל הכיוון שממנו מגיעים, ולא אל תוך המעבר שבו עומדים.

דוגמה: מטבח לזוג בהפרש גובה של 22 ס"מ

זוג בגבהים 187 ס"מ ו-165 ס"מ, מטבח בפריסת L באורך צלעות 320 ו-190 ס"מ. חישוב גובה מרפק נתן 100 ס"מ למבשל הגבוה ו-88 ס"מ לנמוך.

ההחלטה: משטח ראשי בגובה 93 ס"מ, כלומר סוקל של 15 ס"מ במקום 12. גובה זה מעט גבוה מהמקובל אך נסבל לשני המשתמשים. מקטע אחד באורך 100 ס"מ ליד החלון הוגבה ל-99 ס"מ ומשמש לעבודת בצק וחיתוך של המבשל הגבוה.

העליונים נתלו במרווח של 52 ס"מ מהמשטח הראשי. מדף עליון בגובה מעל 200 ס"מ הוקצה מראש לכלים שבשימוש נדיר, כי המשתמשת הנמוכה לא מגיעה אליו בלי שרפרף. עלות התוספת של המקטע המוגבה הייתה חיבור נוסף בשיש ופנל צד, וזה היה שווה את זה.

מה בודקים לפני שמזמינים

• גובה מרפק של שני המשתמשים העיקריים, ולא רק של מי שמזמין.
• גובה סופי של המשטח כולל סוקל, גוף ומשטח, מסומן בשרטוט.
• עומק גוף הארון מול עומק המכשירים הבנויים שנבחרו.
• מרווח בין משטח לעליונים, מול הגובה של המכשירים שעומדים על המשטח.
• סוג המסילות: פתיחה מלאה או חלקית, וסגירה שקטה.
• פתרון פינה מסומן בשרטוט, ולא מוזכר בעל פה.
• מרווח של 3-5 ס"מ בין ארון קצה לקיר לפתיחת דלת או מגירה.
• גובה התקרה מול גובה הארון העליון והתאמת קרניז אם יש.

מה משתבש בפועל

גובה שנקבע לפי המטבח הקודם. אם המטבח הקודם היה לא נוח, שכפול הגובה שלו משכפל את הבעיה. מודדים מרפק, לא זיכרון.

מגירה שנתקעת בידית של השכנה. קורה בפינות ובארונות צמודים, בעיקר עם ידיות בולטות. הפתרון הוא לבקש מהספק לסמן ידיות בשרטוט ולא רק ארונות.

ארון עליון מעל אזור העבודה שנתקל בקולט אדים. קולט אדים מקיר הוא לרוב גבוה מהצפוי, ואם תולים את העליונים לפניו מגלים חוסר התאמה. קובעים קודם את מיקום קולט האדים ואז את הארונות סביבו.

סוקל שלא מאפשר לפתוח מדיח. מדיח דורש גובה נישה מסוים, ואם הסוקל גבוה מדי ומשטח נמוך, הנישה יוצאת קצרה. את גובה הנישה בודקים לפני שמייצרים ולא בהרכבה.

שיש שבולט 4 ס"מ ומפריע. בליטה של 1-3 ס"מ היא נכונה ומגנה על החזיתות מנזילות. בליטה גדולה יותר גורמת להיתקל במשטח בבטן בכל פעם שפותחים מגירה.